<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תל"ח</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ליחוש שמא במקום סייף נקב הוה. פי' אלמא מדלא חיישי' להכי ש"מ דאזלינן בתר רובא. ורובא דעלמא שלימין הן. וקשיא הא דאמרינן בפרק קמא דמכות [ז' ע"א] ר' טרפון ור' עקיבא אומר אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג. ובעי בגמר' היכי עביד ר' יוחנן ור' אלע' אומר דאמר ראיתם טריפה הרג או שלם הרג אמר רב אשי אם תימ' לומר שלם הרג דילמא במקום סייף נקב הוה. ובשביל זה לא היה נהרג. נמצא דלא אזלי' בתר רובא. וליכא לשנויי דר' עקיבא חייש למיעוט כדאשכחן בבכורות בפר' הלוקח בהמה דחייש למיעוט. דא"כ עדיף ליה מיעוט מדר' מאיר. אלא כן צריך לפרש אותה דמכות. אילו היינו בסנהדרין כל כך היינו מרבין בבדיקות שלא היה אדם נהרג שהיו מכחישין זה את זה ואם לא היו מכחישין זה את זה היינו בודקין אותן כל כך שהאחד היה אומר איני יודע שהיינו שואלים יודעים אתם אם טריפה היה או שלם. ובמקום סייף נקב הוה או לא. על ידי כן אע"פ שלא היו יכולים להכחיש זה את זה בעדות זה שאין לברור דבר זה מכל מקום היה אומר אחד איני יודע ולא היה נהרג דעדותן בטלה בשביל כך. ואע"ג דאמרי' בפרק היו בודקין אותו [סנהדרין מ' ע"א] במשנה מה בין בדיקות לחקיר' בדיקות אחד אומר איני יודע אפי' שנים אומ' אין אנו יודעין עדותן קיימת מכל מקום בדיקה כזאת שהיא בגוף המעשה עדותן בטילה. שאם אומ' יודעים אנו בבירור שבמקום סייף נקב הוה לא היה נהרג אם כן כשיאמר האחד נמי איני יודע עדותן בטילה שעיקר הריגה תלוי בזה. וכמו כן בערוה שואלים היינו ראיתם כמכחול בשפופרת כדי להרבות עליהם בבדיקות עד שיאמר האחד או שנים אין אנו יודעין ותיבטל עדותן. וכמכחול בשפופרת עיקר המעשה והעדות. וראיה לדבר שחילוק יש בין בדיקה התלויה בגוף המעשה (כל שאינה) [לשאינה] תלויה בגוף המעשה שבפרק היו בודקין אמרי' גבי הכחשה מבדיקות אמר רב חסדא אחד אומר כליו שחורין ואחד אומר לבנים הרי זה נכון. ורמינן עלה ממתני' אחד אומ' בסייף ואחד אומר בארירן ואחד אומר שחורין ואחד או' לבנים אין זה נכון תרגמא רב חסדא בסודר שחנקו בו. נמצא שאם הם מוכחשי' בעיקר המעשה עדותן בטילה. דסייף שהרגו בו וסודר שחנקו בו לגוף המעשה. אבל אם היו מכחישין בכלים שהנהרג לבוש בם או עדותן קיימת. הוא הדין באיני יודע שיש חילוק בין ההוא דגוף המעשה לאיני יודע דעלמא. וכי אמר (כבמחול) [כמכחול] בשפופרת ראיתי ואידך אמ' איני יודע לא מסהיד אקטלא. וההוא דפרק הלוקח בהמה דאמר ר' עקיבא דחלב אינו פוטר ורשב"ג דהלכתא כוותיה תני לה במתני' סתם ש"מ דהלכתא כר"מ דחייש למיעוט. איכא למימר דשאני גבי בכור דסתם בהמה לא ידעי' אם ביכרה אם לא ביכרה בחזקת ביכרה עומדת ומיעוט חולבות אע"ג דלא ילדן הרי מיעוט וחזקה. הילכך חיישי'. ואע"ג דלר' יהושע כי פליג התם ר' יהושע למיעוט והדתנן היתה לה חמות. ומפיך. והוה מצי לשנויי הכי שאני הכא דאיכא מיעוטא וחזרה לבכורה וגבי חמות חזקה לשוק ומיעוט ליבם. אע"ג דמפיך הא דר' עקיבא לר' יהושע ואוקי ר' עקיבא [דחייש] למיעוט משום דאשכח ברייתא בהדיא דר' עקיבא אית ליה החלב אינו פוטר כדאמרי' התם והתניא בניחותא. מכל מקום נראה לעינים דהיכא [דאיכא] חזקה ומיעוטא לחומרא לא אזלינן בתר רובא. דהא רשב"ג ור' עקיבא קיימי הכי. ופסק ר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. וקיימא לן הכא. ורב נמי פסיק הלכתא כרשב"ג בהלוקח בהמה והתם דמוכח דרשב"ג הוא דמייתי הא דכל מקום ששנה רשב"ג עלה (ומדתן) [ומדתנן] התם רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן הגוי אין חוששין שמא בנה של אחרת היא וגבי בכורה קאמר ש"מ שחלב (גוי) [גרידא] אינו פוטר אלא אם כן מניקה וולדות דאיכא למימר דלא מרחמה אלא אם כן ילדה אבל משום חלב לא פטרינן. וש"מ דחזקה ומיעוט לחומרא חייש רבן שמעון. וליכא למימר דרשב"ג לענין אותו ואת בנו נקט מניקה לומר לך שהוא בנה. (והא) [דהא] ליתה. חדא דמתני' בבכורה קמיירא. ועוד דבענן ליה בגמרא לענין אותו ואת בנו מה לי אמ' רשב"ג ולא איפשיט. ש"מ דחיישי' למיעוט לחומרא היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא. אבל בחזקה ומיעוטא לקולא כגון ההיא דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר ר' מאיר משום מיעוטא דאין מטפחין וחזקת העיסה בטהרה לא ידעינן מאי אדון בה (ד)אי הלכה כר' מאיר או לא. ואפי' ר' מאיר לא קאמר אלא גבי טומאה לטהרה אבל גבי איסור והיתר לא כדמוכח בפרק כיסוי הדם. וההיא דתינוק כתבתיה למעלה במסכת קידושין [פ' ע"א].
